גזר דין בתיק ת"פ 20449-12-10

הרקע

1.       ביום 31.10.12 הרשעתי את הנאשם, על פי הודאתו שנמסרה ביום 7.9.11 (ולאחר שדחיתי את בקשתו להמנע מהרשעה), בביצוע העבירות הבאות: מעשה מגונה באדם שלא באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק], עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק, והטרדה מינית של אדם, עבירה לפי סעיף 5(א) ו-3(א)(3) ל חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998.

לפי הודאתו, ביום 8.10.2009, בשעות אחר הצהריים, הגיעה המתלוננת, שהינה יועצת תדמית במקצועה, לפגישה עסקית בבית העסק של הנאשם בתל-אביב. במהלך הפגישה, בעוד המתלוננת ישובה על כסא, ביצע בה הנאשם מעשה מגונה, בכך שתפס את כף רגלה, הסיר את סנדלה, ליטף את כף רגלה ואמר לה ש"היא סקסית והיא יפה", ואף נעל את דלת משרדו. בהמשך ליטף את החלק העליון של יד המתלוננת, אשר בתגובה נעמדה וביקשה מהנאשם כי יחדול ממעשיו. הנאשם אחז בידיה, הושיב אותה והוסיף ללטפה ביד ובחלק העליון של רגלה, מעל שמלתה, כשהמתלוננת תופסת את ידו, מזיזה אותה, מבהירה כי עבר את הגבול ומבקשת שיפסיק. בהמשך לכך הוסיף הנאשם להטריד מינית את המתלוננת בהצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כמפורט בכתב האישום, למרות שהמתלוננת הראתה לו במילים ובמעשים, כי אין היא מעוניינת בהצעותיו האמורות, ואף קמה ללכת. בהמשך לאמור, פתח הנאשם את הדלת האחורית של משרדו וביקש להראות למתלוננת את המרפסת, תוך שהוא מלטף את גבה ואומר: "את לובשת חוטיני, אני יודע את זה", וזאת לשם גירוי, סיפוק, או ביזוי מיניים. באותן נסיבות אמרה המתלוננת לנאשם: "מספיק, די אנחנו הולכים" ועזבה את המקום.

2.       בדיון האחרון נשמעו הטיעונים לעונש, אלא שלא ניתן היה לגזור את דינו של הנאשם טרם קבלת הערכת מסוכנות בענינו, בהתאם ל חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006. נוסף על כך, מאחר שעמדת המאשימה היא למאסר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות, ביקשתי לשקול אפשרות זו ולשם כך היה צורך בחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

עוד טרם ההחלטה להרשיע את הנאשם נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת משירות המבחן.

3.       יצויין, כי הנאשם הודה עובר לכניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק, שענינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה [ תיקון 113], ואף שהרשעתי אותו רק ביום 31.10.12, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן, הצדדים טענו שהתיקון אינו חל ולא טענו לעונש לפיו.

תסקיר שירות המבחן

4.       התסקיר בענינו של הנאשם היה חיובי. שירות המבחן ביקש דחיה לצורך העמקת האבחון והגשת תסקיר משלים בנוגע לנאשם, ואכן עשה זאת, לאחר שבתקופת הדחיה שנתבקשה השתתף הנאשם בקבוצת הכנה לטיפול בעברייני מין [ קבוצת ההכנה] שנמשכה כ-16 מפגשים. השירות אף נפגש עם אשת הנאשם. בסופו של יום ציינה קצינת המבחן כי העבירה בוצעה בתקופה של משבר זוגי בחיי הנאשם. הנאשם לקח אחריות על מעשיו והביע תחושות של בושה וחרטה. במסגרת השתתפותו בקבוצת ההכנה התחדדה הבנתו ביחס לקשייו סביב גבולות וביחס לעמדותיו כלפי נשים. הוא לא מאופיין בסטיה מינית והינו בעל יכולות לשלוט בדחפיו המיניים. עצם ההליכים המשפטיים היוו עבורו גורם מזעזע ומרתיע, שהציב לו גבול ברור לבעייתיות בהתנהגותו. אשתו מודעת לביצוע העבירה, מתייחסת לכך בחומרה ומהווה בכך גורם מרתיע נוסף עבורו, המפחית סיכון. לפיכך המליצה קצינת המבחן להמנע מהרשעת הנאשם (המלצה אותה לא קיבלתי, כעולה מהכרעת הדין, בשל הנימוקים שפורטו בה) ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 150 שעות, נוסף על פיצוי למתלוננת. טרם גובשה עבורו תכנית של"צ.

הערכת המסוכנות

5.       ד"ר גדי רוזנברג, מעריך המסוכנות שנתן את ההערכה בענינו של הנאשם, התרשם כי מחד גיסא, הנאשם מצהיר שהוא לוקח אחריות מלאה על מעשיו, אך מאידך גיסא, נוטה לפזר אחריות עם הקרבן. הדבר עולה גם מאמירות שונות שאמר, לפיהן אילו שכר את שירותיה של המתלוננת (שהינה "קואוצ'רית", המייעצת לחברות בנושאים של יעילות), לא היתה מגישה נגדו תלונה, ולפיהן כשאמרה לו המתלוננת לחדול ממעשיו, "שיחקה אותה קשה להשגה", וכן מייחוסו לקרבן התנהגות לא עקבית ופתיינית.

עם זאת, ד"ר רוזנברג ציין כי התרשם שההליך הפלילי המתנהל נגד הנאשם עקב הארוע דנן מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות (הנאשם התבטא כי "זה הספיק לי לכל החיים").

מסקנתו הסופית היא שהנאשם הוא בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה לרצידיביזם מיני.

דיון והכרעה

6.       הנאשם כמעט בן 41, נשוי בשנית ואב לשלושה ילדים בגילאים 10, 7 ושנתיים. הוא מעצב אופנה במקצועו וחי אורח חיים דתי. הוא נטול עבר פלילי ומלבד הארוע נושא כתב האישום, ניהל אורח חיים נורמטיבי. בעבר שימש מנהל של חנות בגדי גברים עבור פירמה גדולה וכיום נמצא בשלבי הקמת עסק משלו לאופנה.

7.       לחובת הנאשם יש לזקוף את חומרת המעשים. אף שבין עבירות המין אין מעשיו נמצאים ברף הגבוה, עבירות מין הן עבירות חמורות, גם כשהן ברף הנמוך. מעשיו נמשכו על פני רצף של זמן בתוך אותה פגישה עם המתלוננת, שבאה אליו לראיון עבודה, ואף שהיא הבהירה, מספר פעמים, שאינה מעונינת במגע, הוא התמיד בנסיונותיו. העובדה כי בפגישתו במרכז להערכת מסוכנות ניסה להטיל חלק מהאחריות על הקרבן, תוך אמירות שסירובה היווה "משחק של קשה להשגה", והאמירה שאילו שכר את שירותיה לא היתה מתלוננת, כמו גם הטענה שהתנהלות פתיינית מצד המתלוננת היתה בין הגורמים שהביאוהו לחשוב שהיא מעונינת במגע אינטימי חרף דברי הסירוב שהשמיעה באזניו, הם נסיבה לחובת הנאשם.

8.       לזכות הנאשם יש לזקוף את הודייתו המוקדמת, נטילת האחריות על מעשיו, נכונותו להשתתף בקבוצת ההכנה ומעל הכל - את השתתפותו בה, בפועל. פעולות אקטיביות שנוקט נאשם כדי לקדם את שיקומו ולמנוע הישנות מעשים דומים בעתיד הן שיקול משמעותי לזכותו, כעולה גם מסעיף 40ד לחוק, שהוסף במסגרת תיקון 113. הנאשם הביע - גם בפני גורמי ההערכה וגם בדבריו האחרונים בבית המשפט - חרטה על מעשיו וביקש סליחה. באזני קצינת המבחן אף הביע נכונות לפצות את המתלוננת. יש לזקוף לזכותו את עברו הנקי וכן את העובדה שחלפו מעל 3 שנים מאז ביצוע המעשים שהם נושא כתב האישום, שנים בהן לא נפתחו לו תיקים נוספים. חשוב לציין שהערכת המסוכנות בענינו היא שהוא בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה לרצידיביזם מיני.

9.       עיינתי בפסיקה שהציג לי הסנגור ובפסקי דין נוספים. בהתחשב בענישה הנוהגת, בנסיבות המקרה, בכל השיקולים לזכות הנאשם ולחובתו, ובפרט לאור המשקל הניתן לשיקולי שיקום הנאשם ולתהליך שעבר, נראה לי שניתן להמנע מהטלת מאסר בפועל על הנאשם, ולהסתפק במאסר על תנאי וצו של"צ. ההקלה ברכיב המאסר תאוזן בהכבדה מסוימת ברכיבי הענישה האחרים, קרי: הקנס והפיצוי למתלוננת, אשר תפקידו, בין השאר, לבטא את ההתחשבות בפגיעה שנגרמה למתלוננת. אף צו השל"צ יהיה בהיקף רחב יותר משהציע שירות המבחן.

סיכום

10.     החלטתי אפוא להשית על הנאשם את העונשים הבאים: